פסק-דין בתיק ה"פ 23553-09-11

1.         המבקשת היא חברה בפירוק, לפי צו שניתן ביום 8.10.03, ומנהלה המיוחד הוא עו"ד אבי שץ.

            הבקשה לפירוק החברה הוגשה על ידי עו"ד יקותיאל נתנזון, לאחר שהמבקשת לא שילמה לו חוב פסוק שנפסק לו כשכר טירחה עבור סיועו בייצוג ובשיווק דירות שבנתה המבקשת במהלך השנים 1991-1996 (להלן - החוב הפסוק/החוב).

            פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 17.2.00, והערעור עליו נדחה על ידי בית המשפט העליון בפסק דין מיום 17.3.02.

            על פי האמור בבקשה זו, שווי החוב הפסוק עמד בעת מתן פסק הדין על כ-2,6 מיליון ש"ח.

            במסגרת תיק הפירוק הגיש עו"ד נתנזון בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 ל פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, לחייב את בעלי מניותיה ומנהליה של המבקשת: המשיב 2, אחיו אריה ושלושה אחרים בני משפחת בן-ארי, בתשלום החוב הפסוק, ובית המשפט נעתר לבקשה זו, וחייב אותם לשלם למבקשת את החוב הפסוק שהיא חייבת לשלם לעו"ד נתנזון (בש"א (ת"א) 20278/03 ברנוביץ החזקות והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' ברנוביץ, פ"מ תשס"ד (2) 314 (5.3.06). ההחלטה צורפה כנספח ה' לתובענה).

            בני משפחת בן-ארי הגיעו עם המבקשת להסכם פשרה בדבר תשלום חלקם.

            אריה ברנוביץ הוכרז כפושט רגל וההליכים נגדו עוכבו.

            המבקשת פתחה תיק בהוצאה לפועל נגד החייב, המשיב 2 (להלן - המשיב).

            במסגרת הליכי ההוצל"פ, נפסק לו צו חיוב בתשלומים.

            בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתובענה זו הודיע המשיב כי גם הוא הוכרז כפושט רגל, וההליכים נגדו עוכבו.

            נותר לברר את התובענה כלפי המשיבה 1 (להלן -המשיבה), גרושתו של המשיב.

2.         תובענה זו נועדה, למעשה, לגבות מהמשיבה את החוב הפסוק שהמשיב חויב לשלם למבקשת בגין חובה לעו"ד נתנזון.

            לשם כך התבקשו בתובענה זו שני הסעדים הבאים:

א.         ליתן צו הצהרתי, לפיו המשיבה חייבת ביחד ולחוד עם המשיב בחוב שבתיק ההוצל"פ שנפתח לו בגין החוב הפסוק;

ב.         לחילופין, ליתן צו הצהרתי, לפיו מחצית מזכויותיה של המשיבה בבית המגורים שברחוב וילנה 31 רמת השרון, חלקה 456 בגוש 6598 (להלן - בית המשיבה), שייכת למשיב, למרות שכל הזכויות עליו רשומות על שם המשיבה בלבד;

ג.          להורות על עיקול בית המשיבה להבטחת תשלום החוב של המשיב בתיק ההוצל"פ.

3.         המבקשת טוענת, כי יש להחיל על המשיבים את הלכת השיתוף, על פיה חזקה כי הרכוש שנצבר על ידם מצוי בבעלותם המשותפת, אף אם הנכסים רשומים על שם אחד מבני הזוג או נמצאים בחזקתו הבלעדית, וכי השיתוף חל גם על החובות.

            עוד טוענת המבקשת, כי רישום הזכויות בבית המשיבה על שמה בלבד נעשה למראית עין בלבד וכדי למלט אותו מנושי המשיב, בעוד שהזכויות עליו הינן גם של המשיב.

            המבקשת מבקשת שבית המשפט יצהיר כי החייב הינו בעל הזכויות במחצית בית המשיבה, בהתאם לסעיף 34(ב) ל חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.